פסק-דין בתיק ת"א 13 - 1 - 5011

1.       בתביעה שלפני עותר התובע לקבלת שורה של סעדים, שעניינם אכיפת חוזה שנכרת בינו ובין הנתבע מס' 1 בתאריך 9.11.2009. לפי חוזה זה מכר הנתבע מס' 1 לתובע זכויותיו ב- 1000/7322 חלקים, במקרקעין המזוהים כחלקה 17 בגוש 17694, מאדמות הישוב כאוכב.

          יצוין, כי במקרקעין אלה בנוי בית מגורים, בו מתגוררים הנתבע מס' 1 ובני משפחתו.

2.       הנתבעים 1 עד 3 התגוננו מפני התביעה בכתב הגנה אחד, וטענו, כטענה עיקרית, שהחוזה מתאריך 9.11.2009 הוא חוזה שנעשה למראית עין, ועל כן הוא בטל, ואין מקום להעניק לתובע כל זכות על פיו.

3.       עד כאן תמצית ההליך שלפני. ואולם, אין זו ההתדיינות הראשונה בין הצדדים.

          עוד בתאריך 17.1.2010 הגישו הנתבעים 1 ו- 2 תביעה לבית משפט זה כנגד התובע (ת"א 20850-01-10), בה טענו כי החוזה שנכרת בין הצדדים בתאריך 9.11.2009 הוא חוזה שנכרת למראית עין. על כן, בתביעה שהוגשה מטעמם עתרו הנתבעים לכך שיוצהר כי החוזה בטל. כמו כן עתרו הנתבעים לכך שיינתנו צווים המבטלים את הערת האזהרה שנרשמה לטובת התובע, ואת ההצהרות שהוגשו למנהל מיסוי המקרקעין.

4.       התובע בתביעה שלפני (הוא הנתבע בתביעה שהוגשה אז) התגונן מפני התביעה שהוגשה נגדו, והכחיש את טענות הנתבעים (התובעים שם). משום מה, התובע לא הגיש כתב תביעה שכנגד, ולא עתר לסעדים להם הוא עותר היום בתביעה שלפני.

5.       בתביעה שהוגשה אז מטעם הנתבעים (בתיק א' 20850-01-10) נשמעו ראיות, ובתאריך 13.6.2012 ניתן בה פסק דין.

          בפסק הדין נדחתה תביעה הנתבעים, ונקבע שהחוזה מתאריך 9.11.2009 אינו חוזה שנעשה למראית עין. בעיקרם של דברים נקבע, כי החוזה נכרת בעקבות כך שהנתבעת מס' 2 גנבה מאת התובע סכומי כסף גדולים, בעת שעבדה כפקידה בחברה שבבעלותו. העברת הזכויות במקרקעין נעשתה למעשה כמוצא שמצאו הצדדים להשיב לתובע את הגזלה שנגזלה ממנו.

6.       הנתבעים לא הגישו ערעור על פסק הדין במועד הקבוע לכך בדין. רק בתאריך 18.4.2013, בחלוף כחצי שנה מתום המועד להגשת ערעור, הגישו הנתבעים בקשה להארכת המועד להגשת ערעור (בש"א 2776/13 - א'). רשמת בית המשפט העליון דנה בבקשת הנתבעים, והחליטה לדחות את בקשתם.

          משכך, הפך פסק הדין שניתן בתאריך 13.6.2012 לסופי.

5.       התובע, שכאמור לא הגיש תביעה שכנגד, שניתן היה לבררה בעת שהתבררה התביעה שהוגשה מטעם הנתבעים, הגיש לבית משפט זה תביעה לאכיפת החוזה. כאמור, בכתב ההגנה שבו הנתבעים וטענו, כי החוזה שנכרת בין הצדדים בתאריך 9.11.2009, נכרת למראית עין ועל כן הוא בטל.

6.       תביעת התובע נקבעה לדיון בפני, ובתאריך 3.10.2013 קיימתי בה קדם משפט. מכיוון שטענת ההגנה העיקרית של הנתבעים היא, שהחוזה מתאריך 9.11.2009 הוא חוזה שנעשה למראית עין, והמחלוקת בשאלה זו כבר הוכרעה ונוצר מעשה בית דין, ביקשתי מבא כוח הנתבעים דאז ליתן טעם, מדוע לא יינתן פסק דין לטובת התובע על פי כתב התביעה.

6.       בתאריך 5.1.2014, לאחר דחיות שונות וחילופי עורכי דין, הוגשה מטעם הנתבעים 1 ו- 3 (הם למעשה התובע  ואמו) הודעה המפרט נימוקיה, מדוע לא יינתן פסק דין על פי כתב התביעה. מההודעה שהוגשה עולה, שבא כוח הנתבעים אינו מייצג עוד את הנתבעת מס' 2 (היא אשת הנתבע מס' 1), כי אם את הנתבעים 1 ו- 3 בלבד.

7.       בפתח ההודעה שהוגשה, נכתבו הדברים הבאים:

"לאחר פסה"ד של כב' מיום 13.6.2012 ולאורו, לא ידע הנתבע מס' 1 את נפשו. הוא קרא וחזר וקרא את פסה"ד חזור וקרוא, ושקד עליו ימים ולילות, עד שהגיע למסקנה שאין בלתה, קרי: שהוא נפל קורבן ל"מעשה עוקץ" מתוכנן בקפידה של התובע בתיק דנן בשת"פ מלא עם הנתבעת מס' 2 (אשתו) בתיק דנן."

(ההדגשה במקור)

          בא כוח הנתבעים 1 ו- 3 מוסיף, כי הנתבע מס' 1 הגיע למסקנה, שהנתבעת מס' 2 חברה לתובע כדי לנשל את הנתבע מרכושו, אך בשל לחציה של אשתו הוא "לא הציג בפני כב' בית המשפט ראיות מהותיות, אשר היו משנות לחלוטין את פני הדברים. הנתבע מוסיף וטוען, כי הנתבעים פנו לעו"ד פלוני כדי שיגיש ערעור על פסק הדין, וסברו שערעורם הוגש, אך אותו עורך דין לא עדכן את הנתבעים שבקשתם להארכת המועד להגשת הערעור נדחתה. בעניין זה מפרטים הנתבעים 1 ו- 3 מלוא הסל טענות כנגד אותו עורך דין.

          בבקשתם טוענים הנתבעים, כי ברצונם "לנהל את התיק לגופו של עניין, ולהציג את כל הראיות בצורה מסודרת לרבות ראיות נוספות חשובות שלא הוצגו עד כה, ולחקור את הראיות הקיימות על רקע שונה מזה שהתנהל עד כה". הנתבעים 1 ו- 3 מוסיפים, כי בכל מקרה, זכותה של הנתבעת מס' 3 לנהל את ההליך לגופו, שכן לזכותה רשומה הערת אזהרה, והיא לא הייתה צד להליך הקודם, וממילא טענותיה לא נדונו לגופן.

          בנוסף לטענותיהם אלה, טוענים הנתבעים 1 ו- 3, כי בכוונתם להגיש לבית המשפט תביעה, ולעתור בה לכך שפסק הדין יבוטל מחמת "הטעיה, תרמית ועוקץ" שהנתבע מס' 1 נפל קורבן להם, ולצורך כך מתבקש בית המשפט לקצוב את המועד להגשת התביעה כאמור.